תפריט
קורבן הוא אדם המבין ומתנהג כאילו נסיבות חיצוניות קובעות עבורו מה יעשה, יחווה, ירגיש. כל דבר, כל אחד, משפיע על חייו.
קורבן תופס את העולם כאילו החוץ ולא הוא אחראים על מצבו. הם, הגורמים החיצוניים לו, מכריעים בהשפעתם על חייו. במילים אחרות, האדם החווה עצמו כקורבן, לא משייך ולא מבין שהוא היוצר את סיפור חייו. הוא חווה את החיים כהמשך לילדותו בו ההורים, המורים, הפונקציות החיצוניות לו, קבעו עבורו ואמרו לו מה עליו לעשות, כשהוא אמור לציית להם, גם כשאינו רוצה בכך, כי זהו תכתיב שעליו לקיים.
הקורבן אינו מבין שיש לו זכות גדולה לקבוע לעצמו דרך וללכת בה. הוא אינו מבין שדרכו היא הדרך שלו ולא של אחרים, ולכן אינו נדרש לאישורים חיצוניים על מנת לפעול ולהיות מה שנועד להיות ולעשות.
אם כך, המרכז והדגש אצל האדם הקורבני הוא האחרים והנסיבות החיצוניות, כמכריעים על פעולותיו וכיוונו. המשקל של החלטותיו ומחשבותיו הן מחוצה לו ולא מתוך פנימיותו. משקל כבד יותר ניתן לחיצוני ולא לפנימי. העולם שמחוצה לו קובע/אשם ולא הוא. התפיסה היא מהחוץ אליו, בעוד שהמטרה היא להיות בסנטר של עצמו ולפעול באיזון עם רצונותיו וצרכיו.
אם ברצוני לחיות את החיים שנועדתי לחיות, אבחר את דרכי על פי אמות המידה שלי ולא של האנשים מחוצה לי. רבים ממטופלי מספרים שלמדו את המקצוע הלא מתאים עבורם, שעובדים בעבודה לא מתאימה להם, שהושפעו רבות מההורים, מחברים, מדעות של אחרים. הם מתחילים לזהות את הסבל שנוצר מהחלטות שאינן מתאימות למי שהם, שהושפעו מאחרים ה"יודעים" טוב מהם מה טוב עבורם.
כשנלמד להסתכל פנימה, להבין את לבנו, לקחת אחריות על ההחלטות שנעשה ולא נושפע יתר על המידה מאחרים, נוכל לחוות הרמוניה ושמחה. גם אם נטעה – תהיה זו טעות שלנו, אותה נוכל לתקן מתוך כיוון שהוא בהתאמה לנו, ולדייק לפי מה שטוב עבורנו.
